פסק-דין בתיק ת"א 2772-05

1.       בפתח הדברים אני רואה לציין כי ההליכים בתיק דידן הותלו ופסק הדין התעכב משך תקופה ארוכה על מנת לאפשר מיצוי ההליכים בתיק המינהלי שהתנהל בין הצדדים ולאחר מכן בערעור שהוגש לבית המשפט העליון. זאת, נוכח ההשלכות של הקביעות באותם הליכים על העניינים הנידונים בתיק זה.

2.       מדובר בתביעה שהגישו התובעים 1-3 כנגד שכנם הנתבע, בגין בניה שביצע הלה תוך חריגה לתחומי הדרך הציבורית, וזאת באופן שהביא לחסימת דרך הגישה למגרשם.

          בגדר התביעה נתבקשו הסעדים הבאים:

2.1     צו עשה המורה לנתבע להשיב את המצב לקדמותו, ובכלל זאת לפעול על-פי צו בית המשפט שניתן בת"פ 2179/99 (שלום-נצרת), לפנות את ה'דרך' שבין המגרשים, ולסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה לכניסה ו/או לגישה למגרשי התובעים. בנוסף, להרוס את המדרגות, לפנותן מהשטח ולמלא את השטח שמתחת למרפסת באופן שיושוו הגבהים שבין שטח ה'דרך' והחלקות, כך שניתן יהיה לעשות שימוש ב'דרך' לצרכי מעבר.

2.2     לחייב את הנתבע לשלם לתובעת 1 פיצוי כספי בסך 129,800 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל, בגין הנזקים שנגרמו לה עקב ירידת ערך ביתה ואובדן הכנסות שנחלה, כתוצאה ממעשיו ומחדליו של הנתבע.

2.3     לחייב את הנתבע לשלם לתובעים 2 ו- 3 פיצוי בסך 55,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל, בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מירידת ערך ביתם עקב מעשיו ומחדליו של הנתבע.

2.4     לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין הנזקים הלא ממוניים שנגרמו לתובעים, לפי שיקול דעתו של בית המשפט.

להלן תמצית העובדות הדרושות

3.       התובעים הינם בעלי זכויות חכירה לדורות בשני בתים צמודי קרקע הבנויים על שני מגרשים שמספרם 5 ו- 6, הידועים כחלק מחלקות 121 ו- 124 בגוש 11093 ומצויים ברחוב הנורית  ביקנעם. התובעת 1 הנה בעלת הזכויות במגרש העורפי (מגרש 5) ברחוב הנורית 5א' ואילו התובעים 2 ו- 3, בתה וחתנה, הנם בעלי הזכויות במגרש החזיתי (מגרש 6) ובו בנוי ביתם ברחוב הנורית 5.

4.       הנתבע הנו בעל הזכויות במגרשים 7 ו- 8, המצויים דרומית לחלקת התובעים וגובלים עימם והוא מתגורר בבית מגורים צמוד קרקע ברחוב הנורית 7 הממוקם על מגרשים אלה.     

5.       על כלל השטח חלה תכנית מפורטת 3128 (להלן: "תב"ע 3128") אשר קובעת אזורי מגורים וחלוקתם למגרשי בניה. לפי תוכנית זו ניתן לראות כי בין המגרשים 5 ו- 6 לבין המגרשים 7 ו- 8, עוברת דרך ציבורית ברוחב של כארבעה מטרים ואורך של כ-40 מטרים. תכלית הדרך, כניסה משותפת למגרשי הצדדים, הן להולכי רגל והן לרכבים. (כלשון סעיף 8(5) לתקנון התב"ע - "דרך להולכי רגל תשמש "להולכי רגל ולגישה ברכב למגרשים").

6.       באוגוסט 1998 ביצע הנתבע מספר עבודות בניה, ללא היתר, בחלקה המזרחי של הדרך המיועדת לכניסה וגישה למגרשי הצדדים.

7.       ביום 31.3.1999 הוגש כנגד הנתבע כתב אישום בבית משפט השלום בנצרת (ת"פ 2179/99) בגין ביצוע עבודות בניה ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר. בכתב האישום נאמר כי ביום 30.8.1998 או בסמוך לכך בנה הנתבע משטח מרוצף, המשמש כמרפסת בביתו, בשטח של כ- 60 מ"ר, כאשר אותו משטח נבנה בחלקו על שביל הולכי רגל. בנוסף נאמר כי הנתבע בנה קירות פיתוח באורך 40 מטרים, שאף הם נבנו בחלקם על שביל הולכי הרגל.            

ביום 23.3.00 הורשע הנתבע, על סמך הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בגזר הדין, נגזר עליו, בין היתר, להרוס את הבניה הבלתי חוקית שביצע תוך שישה חודשים, אלא אם כן יקבל היתר כדין.

8.       משנמנע הנתבע מלקיים אחר הוראות גזר הדין הנ"ל, הוגש נגדו ביום 17.12.00 כתב אישום נוסף בת.פ. 2696/00 בגין אי קיום צו שיפוטי. ביום 3.7.02 הוא הורשע עפ"י הודאתו בשנית.

9.       ביום 5.1.2005 הורשע הנתבע על-פי הודאתו, פעם נוספת, בעבירה של אי קיום צו בית המשפט וזאת בתיק פלילי ת.פ 20390/04 בבית משפט השלום בנצרת. בקשה להארכת מועד לביצוע צווי ההריסה שהוטלו עליו במסגרת התיק הנ"ל נדחתה ואף ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 1162/05) נדחה ביום 17.5.05.   

10.     ביום 3.2.2005 הגישו התובעים תביעתם בתיק זה. בשלב מסוים, במהלך ניהול התיק, הרס הנתבע את המרפסת שבנה. עם זאת, הוא הותיר את הריסות המרפסת, את המשטח ואת גרם המדרגות על כנם ומיאן להשלים את ההריסה והפינוי המתחייבים.

11.     בינואר 2007 הודיע הנתבע לבית המשפט כי תכנית שיכון ציבורי 2/14/26 אושרה ביום 19.11.06 וכי תוכנית זו הכשירה למעשה את הבניה שביצע, באופן שקווי המגרשים והגבולות שונו ביחס לתב"ע 3128 (להלן: "התרש"צ").